האם את סובלת מאכילה רגשית?

על בסיס החוויה שלי עם הפרעות אכילה ושחרור מוחלט מהמאבק במשקל ובאוכל לפני 33 שנה, היום אני רוצה לעשות סדר במה שנקרא "אכילה רגשית" ולעזור לך להבחין האם אכן מדובר באכילה רגשית או אולי באכילת יתר שנובעת ממניעים פסיכולוגיים ומאבק עם אוכל.

כי ההבנה למה זה קורה היא הצעד הראשון לפתרון הבעיה.

• אכלן רגשי עסוק באובססיביות באוכל: מה יאכל, מתי וכמה
יכול להיות. אבל כך גם מי שאוכל לפי תפריט נוקשה ומונע מעצמו את הדברים שבסופו של דבר מפילים אותו. הוא כמה להם מצד אחד, ומפחד מהם באופן מאגי שהרבה פעמים אינו מבוסס מדעית מצד שני.

• אכלן רגשי משתמש באוכל כדרך ראשונית להרגעה ולליטוף עצמיים, ברגעים של עצב, בדידות או עייפות.
גם אנשים שחיים במניעה של מזונות/קבוצות מזון עלולים ברגעי משבר למצוא את עצמם חסרי אונים מול המאכלים שהם מונעים מעצמם בשוטף.

• אכלן רגשי משתמש באוכל כאמצעי הסחה ראשוני מהתמודדויות ומעימותים
הרבה שנים חשבתי שבגיל ההתבגרות היו לי הפרעות אכילה (בינג' איטינג) כי ברחתי מרגשותיי בשל הדברים הקשים שעברתי מבחינה חברתית.

אבל כשניתחתי היטב את מה שקרה הבנתי שהיו גורמים נוספים לכך. ברגע שאמי התחילה להגיד לי שאני אוכלת הרבה מדי ושבסוף אהיה שמנה כמוה, התחלתי לאכול בסתר. ואז זה הפך להתקפי אכילה מטורפים שהיו מלווים בדיאטות כסאח, שכמובן הסתיימו לאחר כמה ימים בזלילה נוספת. (פעם אחת דיאטת הכסאח החזיקה כמה חודשים, עד כשהפסיק לי המחזור והתחיל לנשור לי השיער).

אני חושבת שהמצב הרגשי בהחלט החמיר את העניין, ויודעת גם שכאשר היה לי טוב יותר גם העניין של האוכל השתפר. אבל קשה לי לומר מה היה קורה סביב אוכל אם אמי לא היתה מכניסה בי את הפחדים שלה (מכוונה טובה כמובן).

• אכלן רגשי מתוסכל מהיחסים המעוותים שהוא מנהל עם האוכל, ומתאר את האכילה שלו כהתמכרות כפייתית
אצל כל מי שחי במניעה ואוכל לפי תפריט קבוע וצר, האכילה הופכת לאובססיה כפייתית ויחסיו עם אוכל הופכים למעוותים.

• אכלן רגשי אוכל גם כשאינו רעב
גם אני אוכלת לא אחת כשאיני רעבה. (מכיוון שאוכל עבורי זה גם תחביב, לא רק צורך קיומי :))

• אכלן רגשי מתאווה למאכלים מסוימים ומתקשה לשלוט בכמות שהוא אוכל
כשאתה מונע מעצמך משהו אתה הופך אותו לנחשק ובלתי מושג ולפיכך מתאווה אליו באובססיביות ואוכל ממנו בכמויות לא סבירות, כי מחר (או במחר תיאורטי כלשהו) צריך "לחזור למוטב".

• אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה לעתים קרובות, בעיקר כשהוא לבד
כל מי שחי לפי תפריט דיאטה ומונע מעצמו דברים מאבד שליטה. זה בלתי נמנע. זה לא בהכרח סממן לאכילה רגשית.

• אכלן רגשי מרגיש אשמה בעקבות אכילת מאכלים שלתפישתו הם אסורים
לא רק אכלן רגשי, רבים מאתנו. כי כל-כך הרבה פעמים אמרו לנו שאסור או מסוכן לאכול דבר כזה או אחר, שכאשר אנו אוכלים זאת אנו מתמלאים בפחד, אשמה וכעס על עצמנו.

• אכלן רגשי מתבייש לעתים באכילתו
הרבה אנשים שסובלים מעודף משקל מתביישים באכילתם. פשוט כי הסביבה כל-כך ביקורתית לגבי עניין זה, ואנשים מרשים לעצמם לא אחת "להיכנס לצלחת" של אדם שסובל מעודף משקל. כוונתם אולי טובה אבל זה גורם לבושה ולאכילה בסתר, ובסופו של דבר לא רק שלא עוזר אלא מחמיר את המצב.

• אכלן רגשי אוכל לעתים קרובות בלי לשים לב שהוא אוכל
יכול להיות. אבל להערכתי רובנו מודעים למה שאנחנו אוכלים ולכמה. אולי מעדיפים להתעלם לפעמים כי אין לנו כוח למאבק הזה יותר.

• אכלן רגשי רואה באוכל אויב
אם כל הזמן חופרים לך שלחם זה משמין וסוכר זה סם, שזה צריך למנוע וזה צריך להפסיק – איך לא תראה באוכל אויב?

• אכלן רגשי מאבד שליטה על האכילה ומנוהל מן הפחד שלא יצליח להפסיק לאכול
לאו דווקא אכלן רגשי. כל מי שאוכל לפי תפריט דיאטה מוגבל.
אני יודעת שזה עשוי להישמע לא הגיוני ולא ישים עבורכם (כי הייתי שם הרבה שנים והרגשתי ככה בעצמי), אבל כשתתירו לעצמכם לאכול יום יום ממה שאתם רוצים (נניח שוקולד או עוגה) לא תרצו לאכול את זה בכמות אינסופית.

• במצבים חברתיים אכלן רגשי מתקשה לשלוט באכילתו
שוב, הוא לא בהכרח אכלן רגשי. יתכן מאוד שהוא אדם שנע בין תפריט נוקשה ומלא מגבלות לאכילת יתר בלתי נשלטת. וכשיש שפע פיתויים מאותו הדבר שמנע מעצמו – קשה לו שלא להיסחף.

• אכלן רגשי שבוי במעגלי היו־יו של הדיאטה
כך גם כל מי שעושה דיאטה (גם אם הוא קורא לזה "אכילה בריאה"). כולל כמה מובילי תוכניות דיאטה ידועות שמתרחבים ומתכווצים בעצמם.

• אכלן רגשי מתקשה להפריד בין רגשותיו לבין הצרכים האמיתיים שלו
לפי האגדה האורבנית על האכילה הרגשית, אדם שיש לו יחסים בריאים עם אוכל אמור לאכול רק כשהוא רעב, רק מה שנחשב לאוכל בריא (גם סביב עניין זה יש מחלוקת עצומה), לעולם לא להגזים, לעולם לא לאכול לשם הנאה בלבד או להגיע לתחושת מלאות.

בפועל, אנשים שיש להם יחסים בריאים עם אוכל יאכלו לעתים לשם הנאה, או כי הגיע הזמן, או כי בא להם להתעסק עם משהו. יש ביניהם כאלה שיאכלו יותר בריא ויש כאלה שפחות. אבל מה שכן, תהיה נינוחות ביחס שלהם לאוכל, לא פחד. והם יהיו ערים להשפעה שלו על גופם (אף שלא תמיד יתחשבו בה עד הסוף).

איך יכולה להיראות אכילה שהיא נטו רגשית?

פעם חברה סיפרה לי שהיא כל ערב נרדמת בישיבה מול הטלוויזיה עם שקית גדולה של במבה ובקבוק יין כי ריק לה ולא טוב לה בחיים.

ומתאמנת סיפרה איך לאחר שנקלעה למרה שחורה בעקבות מחשבות על מה שאולי צפוי לה בעתיד (באותו רגע היא הרגישה שזה בטוח יקרה, לא אולי) – היא מצאה את עצמה בבינג' של מאכלים מנחמים מול נטפליקס.

אצל רובנו, מדובר על-פי רוב בשילוב של כמה היבטים – רגשי, פסיכולוגי, ותודעתי.

-:-

אם מצאת את עצמך בכתוב ואת רוצה לעשות כבר עכשיו את הצעד הראשון לשינוי המצב – מוזמנת להוריד את המדריך שלי, להתמיד בקלות שילמד אותך 4 עקרונות פשוטים אך עוצמתיים שעזרו לי ולמתאמנות רבות שלי לעשות שינוי מרחיק לכת בנושא.