ראיון עם מיכל, שהיתה אצלי בתהליך בן 11 מפגשים.
שרון: ספרי לי קצת מה היה המצב לפני שהתחלת את התהליך איתי. איך הרגשת? איך נראו החיים בתחומים שהיו חשובים לך?
מיכל:
קודם כל, לא הייתי בן אדם שמח, למרות שכל הזמן מאוד רציתי להאמין שאני כן. אבל בפועל לא באמת הייתי שמחה. הרגשתי שאני מחפשת דברים במקומות הלא נכונים, וגם לא מוצאת אותם.
מה שהכי הפריע לי הייתה הזוגיות, ובגלל זה הגעתי אלייך. הגעתי אחרי כמעט שבע שנים של טיפול פסיכולוגי, שהייתי בטוחה שהוא מוצלח, שהוא עובד ושאני מתקדמת. אבל בסופו של דבר איכשהו תמיד חזרתי על אותן טעויות. אני קוראת לזה טעויות, אבל כל אחד יכול לקרוא לזה איך שהוא רוצה.
גם לא הרגשתי שאני באמת מצליחה להגיע למה שרציתי – לאורח החיים שדמיינתי לעצמי. היה פער גדול בין איך שהחיים שלי נראו אז לבין איך שהם נראים היום.
שרון: ומה קרה כשהגעת אליי והתחלת את התהליך?
מיכל:
בפגישה הראשונה, אני לא אשקר, קצת נלחצתי. זה היה אינטנסיבי. פתאום לשמוע שיקוף של עצמך זה לא תמיד נעים.
אבל למרות שבהתחלה זה לא היה נעים, פתאום התחילו ליפול לי אסימונים. התחלתי להבין את עצמי ואת הדברים הרבה יותר טוב. לפעמים צריך לשמוע את הדברים האלה, גם אם הם לא קלים.
עם הזמן זה כבר הפך להיות יותר נעים ויותר פרקטי. ברגע שעשיתי את הסוויץ' הזה של "נעים או לא נעים" והבנתי שזה לא העניין, באמת יכולתי להתחיל לעבוד על עצמי ולראות, בעזרתך, מה צריך להשתנות.
שרון: ומה קרה בהמשך התהליך? איך הדברים נראים היום?
מיכל:
קודם כל, נתת לי המון כלים. כלים שבכלל לא חשבתי שאפשר לקבל.
אני אפילו זוכרת שבאחת הפגישות שאלתי אותך איך בכלל אפשר להעלות ביטחון עצמי. ואת אמרת לי: "זה נורא פשוט". באותו רגע לא האמנתי.
אבל אחרי שעברתי את התהליך גיליתי שזה באמת פשוט. המון דברים שנראו לי בלתי אפשריים הפכו להיות פשוטים וברורים. אני חושבת שזה אחד הדברים שהכי הפתיעו אותי לאורך כל הדרך.
ובסופו של דבר, אחרי שרכשתי את כל הכלים, הצלחתי להגיע בדיוק לאן שרציתי. לפני שבועיים עברתי לגור עם בן-הזוג שלי.
שרון: וואו, איזה יופי!
מיכל:
כן, זה מאוד מאוד מרגש. אף פעם לא גרתי עם בן-זוג. בכלל לא הצלחתי להגיע למערכת יחסים טובה, בריאה ונכונה לי.
והיום אני שם. באמת לא האמנתי שאצליח להגיע לזה.
שרון: ואם את מסתכלת גם על תחומים אחרים בחיים, מעבר לזוגיות, מה השתנה?
מיכל:
קודם כל, הרבה יותר כיף לי עם עצמי. ואני חושבת שזאת אולי הנקודה הכי חשובה שמי שמתחיל תהליך כזה צריך להבין.
דבר שני, גם מול המשפחה. היו לי המון כעסים ודברים שלא היו פתורים, וגם שם הצלחתי להשאיר הרבה מאחור.
אני לא אומרת שהכול מושלם או שאני אף פעם לא מתעצבנת, אבל היום אני יכולה לכעוס ועדיין להישאר בקשר.
אני זוכרת שכשהגעתי אלייך אמרתי שאני פשוט לא רוצה להיות בקשר עם אמא שלי, ואת עצרת אותי ואמרת: "לא, לא לשם אנחנו הולכות."
והיום אני מבינה כמה זה היה חשוב.
שרון: כמה זמן לקח עד שהתחלת להרגיש שינוי?
מיכל:
הייתי אומרת שכבר מהפגישה הראשונה. אפילו מפגישת ההיכרות הרגשתי שמשהו מתחיל להשתנות.
השינוי היה כל כך מהיר, שהיה לי קשה להאמין. בסך הכול היינו 11 פגישות, ובתוך שלושה-ארבעה חודשים הרגשתי שינוי של ממש – ממש מהקצה אל הקצה.
שרון: מה לדעתך היה ההבדל העיקרי בין שבע השנים של הטיפול הפסיכולוגי לבין האימון הרגשי?
מיכל:
בטיפול הפסיכולוגי מאוד קל לרחם על עצמך. אני חושבת שלפעמים מתוך רצון להביע אמפתיה, נשארים שוב ושוב בתוך הסיפור, וזה גורם לך להתבוסס ברחמים העצמיים.
בסופו של דבר אתה נשאר תקוע בעבר. אתה כל הזמן מספר לעצמך כמה החיים שלך היו קשים, ומתוך המקום הזה קשה מאוד להשתנות.
באימון הרגשי זה היה אחרת לגמרי.
אתה מסתכל על מה שקרה ואומר: "אוקיי, זה קרה. עברתי את X ואת Y. אבל אני לא נותן לזה לנהל את החיים שלי. זה לא מגדיר אותי, וזה לא אומר מי אני."
דרך הכלים שלומדים אצלך אפשר באמת להתקדם. אתה לא נשאר תקוע ברחמים העצמיים, אלא מתחיל לבנות את החיים שאתה רוצה.
וזאת אחת הגישות שהכי אהבתי אצלך.
שרון: יש עוד משהו שחשוב לך להגיד לפני שנסיים?
מיכל:
אני באמת רוצה להמליץ בחום על האימון הרגשי אצלך.
כל מי שמרגישה שהיא תקועה, שלא מצליחה להגיע למה שהיא רוצה, או שכל כך רוצה זוגיות אבל שוב ושוב מוצאת את עצמה מאוכזבת מדייטים וממערכות יחסים – אני באמת ממליצה לה להגיע.
ואני אגיד יותר מזה: אפילו רק פגישת ההיכרות איתך כבר עושה סדר. זאת באמת ההמלצה שלי.
השארת תגובה