ביטול עצמי הוא ביטול של הצרכים, הרצונות והדברים שחשובים לנו, באופן שמכאיב לנו בבטן ובלב, ומרגיש לנו שגוי עמוק בפנים, אף כשאנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שיש לכך הצדקה.
זה משהו שקורה כמעט לכל אחד ואחת מאתנו באחת או יותר מהחזיתות בחיינו – בזוגיות, בהורות, בעבודה, מול הורינו, או מול חברים.
הביטול העצמי מזמין יחס מזלזל, משפיל ונצלני ואחרים, וגורם לעלבון ולכעס כאשר הצד השני לא משיב באותו המטבע על הנתינה שלנו.
בנוסף, זהו אחד מהגורמים שמשפיעים ביותר על תחושת הערך העצמי. הכיצד?
ביטול עצמי נובע מתחושת חוסר ערך – מהאמונה שלא אפשרי עבורי לקבל את מה שאני רוצה באמת, ולפיכך עלי להסתפק במה שאני יכולה להשיג. או שאם אעז לומר "לא" או "עד כאן" יוותרו עלי.
אבל הוא גם משפיע בתורו על הערך העצמי בכך שבכל פעם שאנו נוקטים בביטול עצמי, זה כאילו היינו אומרים לעצמנו דברים כמו: "בשביל מישהו כמוך זה לא אפשרי", "עם מישהי כמוך לא ישמרו על קשר אם לא תעשי מאמץ מיוחד".
לא אחת אומרות לי מתאמנות, "כשאעריך את עצמי יותר, אפסיק לבטל את עצמי".
אבל למעשה, הפתרון הוא הפוך – כשתפסיקי לבטל את עצמך, תתחילי להרגיש בעלת ערך.
אז מה – אסור להתפשר על כלום?
קיים קו דק בין פשרות, שהן חלק מהחיים, לבין ביטול עצמי. רבים מתקשים להבדיל בין השניים, אבל התשובה נמצאת בתחושת הבטן ובקול הפנימי שלנו.
ביטול עצמי נובע מפחד לאבד או מפחד מתוצאה לא רצויה, אמיתית או מדומיינת.
לדוגמה: הורה יכול לחשוש שאם לא יתן לילד את מה שהוא דורש, הילד יפסיק לאהוב אותו, או ירגיש כלפיו כפי שהוא חש כלפי הוריו.
מהו עומק הביטול העצמי שלך?
ביטול עצמי קל יכול לבוא לידי ביטוי בלומר "כן" למישהו, בעוד את מרגישה רצון לומר "לא". נניח להיפגש עם חברה שלא בא לך, או להסכים לבקשה של הבוס לעשות משהו שאינו במסגרת תפקידך. (בהנחה שזה לא חוזר על עצמו לעתים תכופות).
זה כבר יותר משמעותי כאשר, למשל, אנחנו מעורבים במערכת יחסים חברית בה רק הצד השני זוכה לתמיכה, והשיחה מתמקדת תמיד בצרכיו/צרכיה, וכשמגיעים לדבר עליך – הנושא חוזר מהר מאוד אליו.
ביטול עצמי משמעותי זה להיות בקשר רומנטי לא הדדי (עם מישהו נשוי/לא פנוי/שלא אוהב אותך/לא נמשך אליך/ או לא רוצה להתחייב כלפייך), או להיות מנוהלת בידי הגחמות של ילדייך, ללא יכולת שליטה אמיתית מצדך.
ביטול עצמי חמור הוא לסבול יחס מזלזל או פוגעני לאורך זמן, וכמובן התעללות פיזית או רגשית.
מה אפשר לעשות כדי להשתחרר מביטול עצמי?
להשתחרר מביטול עצמי זו לא משימה פשוטה, כי תמיד קיים הפחד מהתוצאה האפשרית הגרועה ביותר – זו שממנה אנחנו מנסים להימנע, ולעתים נראה לנו שההסתפקות בפירורים שאנחנו מסכימות לקבל עדיפה מלא לקבל כלום.
והיסודות לו טמונים בחוויות עבר שהטביעו בנו פחדים ואמונות מעכבות שמקשים עלינו לעשות שינוי, ובפחד הקולקטיבי שלנו, בני-האדם, מדחייה ונטישה.
ובכל זאת, מכיוון שמדובר במצב מכאיב שיש לו מחיר רגשי כבד, יש המגיעות לרגע שבו הן אומרות, "די, אי-אפשר ככה יותר!" ומתחילות לחפש את הדרך החוצה.
במקרה כזה הצעדים הבאים יוכלו לעזור:
הקשיבי לקולך הפנימי – הבטן שלך תמיד מדברת ומגיבה בהתכווצות או התרחבות למצבים שונים, והקול הפנימי מנסה לומר, "משהו כאן לא בסדר" ואינו מוותר גם כשאת מנסה להשתיק אותו.
חזקי את "שריר ה"לא" – התחילי מלומר "לא" במצבים בהם קל לך יחסית לעשות זאת (לדוגמה למוכרת בחנות), וחזקי את השריר בהדרגה.
אל תנצלי חולשה של אחרים – לעתים אנחנו בעמדת הכוח ואז אנחנו מקלות ראש בכך שאנחנו עושות עוול לאדם שמולנו, שאומר "כן" מתוך חולשה.
אל תתלי בהצדקות כמו "אמרתי לו שלא יהיה בינינו משהו רציני" או "היא הסכימה לכך, היא בנאדם בוגר", כי העולם תמיד משקף לנו את תוצאות מעשינו, ומה שאנחנו עושים לאחרים – יעשה בסופו של דבר גם לנו בדרך כזו או אחרת. עד שנלמד את השיעור.
החלי לתרגל הצבת גבולות בצורה מסודרת – הצבת גבולות אינה תחינה או משא ומתן, וגם לא צעקות או איומים, ואפילו לא אמירה החלטית, אלא החלטה ברורה עם מחיר/תוצאה לאי-עמידה בגבולות שהצבנו.
התהליך כולל ארבעה שלבים: הגדרת הגבול, קביעת המחיר של חצייתו, תקשורת עם הצד השני, ועמידה מול התנגדויות.
לא תמיד יש צורך לתקשר מראש את הגבול, לעתים ניתן פשוט ליישם אותו תוך כדי תנועה, אבל אם אין מחיר/תוצאה לאי-כיבוד גבולותינו, לא מדובר בהצבת גבולות.
זה יכול להישמע כך:
בזוגיות: "אם אתה לא בעניין של קשר רציני, אז אני מבקשת שלא תהיה בקשר". (ואם הוא בכל זאת יוצר קשר, לשאול אם שינה את דעתו ואם התשובה לא, לסיים שיחה או אף לחסום).
בהורות: "תוכל להיות עוד חצי שעה בטלפון לאחר שתצחצח שיניים". (ובמידת הצורך לקחת את הטלפון ולשים בצד. גם אם הילד יצרח וימחה בהתחלה, הוא יתאים את עצמו למצב ברגע שהוא יבין שאתם רציניים).
בעבודה: "כרגע אין לי קיבולת למשימה הזו, אבל אם לדעתך היא חשובה, בואי נעבור רגע על סדרי העדיפויות שלי ונראה מה יכול להידחות".
ואחרון חביב אך חשוב ביותר: סלחי לעצמך אם שוב נפלת לדפוס המוכר (גם אם זה בפעם המיליון) – הכי קל לכעוס על עצמך ולטעון שהיית מסוגלת להתנהג אחרת. אבל זה הדבר הכי הרסני שאת יכולה לעשות לעצמך. זה רק יגרום לך להרגיש קטנה ומטופשת. במקום זאת, פשוט שימי לב לכאב שהמצב גרם, ודמייני בפירוט את החיים שלך לאחר השינוי, כשכבר תזכי ליחס האוהב והמכבד שאת ראויה לו.
-:-
אנחנו נוטים לספר לעצמנו שאם נציב גבולות נשאר לבד, אבל מבחן התוצאה מלמד שמי שמציב גבולות בריאים ומכבד את עצמו – זוכה להערכה, אהבה וכבוד מאחרים; ושהניסיון לקנות את לבם של אחרים רק גורם להם להתייחס אלינו כאל מובנים מאליהם, אם לא גרוע מכך.
אמנם לא תמיד פשוט להתחיל להציב גבולות ולכבד את עצמנו, אבל זה בהחלט אפשרי ומאוד מתגמל 🙂
ואם את זקוקה לעזרה ביישום, שלחי לי פניה ואצור קשר לספר איך אני יכולה לסייע.
השארת תגובה